פסק-דין בתיק ע"ב 1855-07

1.         תביעת התובעת כנגד הנתבעים, הינה לתשלום פיצוי בגין פיטוריה, שנעשו לטענתה, שלא כדין וכן לתמורת הודעה מוקדמת, להפרשי שכר, לפיצוי בגין חוב לקרן השתלמות ולפדיון ימי חופשה.

בכתב התביעה טענה התובעת, כי בשנים 1992-2000 עבדה אצל הנתבעים, כמדריכה לפי שכר שעתי, והחל מ-7/00 עבדה עבור הנתבעת 2 בהיקף של 50% משרה עד לתאריך 1.4.05.

התובעת טענה, כי לאורך כל תקופת עבודתה, היא קיבלה הוראות והדרכה וכן את שכרה  מהנתבעת 2.

לטענת התובעת, היא נפגעה ב-12.9.04 בתאונת עבודה, ולאחריה היא פוטרה מסיבות פוליטיות פסולות, מאחר ולא הצביעה עבור ראש המועצה - הנתבעת 2.

התובעת אף טענה, כי קיבלה מכתב פיטורים ממנהל המתנ"ס - הנתבעת 1.

התובעת הצביעה בכתב התביעה על מספר פגמים שנפלו, לטענתה, בפיטוריה, לרבות העדר שימוע, פיטורים בניגוד לחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, העדר הסכמת וועד ושיקולים זרים.

2.         נציין בקצרה, כי תביעת התובעת נמחקה תחילה ע"י השופט קוגן ב-2.9.07, ולאחר מכן בוטלה המחיקה אך ורק בהתייחס לנתבעת  2.

            משלא התייצב ב"כ הנתבעת 2 לדיון, ניתן פסק-דין כנגד הנתבעת 2  ב-26.3.09.

            בסופו של דבר - בוטלו, הן פסק-דין המחיקה, שניתן ע"י השופט קוגן, בהתייחס לשני הנתבעים, והן פסק-הדין שניתן בהעדר לטובת התובעת כלפי הנתבעת 2 (החלטה מ-25.6.09).

3.         הנתבע 1 (להלן: " המתנ"ס"), טען בכתב הגנתו, אשר הוגש בתאריך 2.3.10, כי התובעת קיבלה את כל הזכויות המגיעות לה, בהתייחס לעבודתה במתנ"ס, תקופת עבודה שהחלה בחודש 7/00.

            הנתבע 1 הדגיש, כי הוא הוקם בשנת 1999, ולא היה קיים קודם לכן, וכי  מבנה המתנ"ס ותכולתו הינם בבעלות הנתבעת 2, כאשר המתנ"ס מנוהל ע"י עמותה, שיושב הראש שלה הינו אורגן של המועצה - הנתבעת 2.

המתנ"ס טען בכתב הגנתו, כי התובעת נפגעה בתאריך 12.9.04 בתאונה ושהתה בחופשת מחלה עד חודש 12/04. לאחר מכן, ולמרות ניסיונו שנעשו על מנת להשיב את התובעת לעבודתה, הודיעה התובעת, כי אינה מעוניינת לשוב לעבודה, והצהרה זו גם ניתנה בפגישה שהתקיימה בין מנהל המתנ"ס לבין התובעת ובעלה ב-16.2.05.

המתנ"ס לא התייחס במפורט לטענות התובעת באשר להפרשי שכר, לפדיון ימי חופשה ולפיצוי בגין הפרשה חסרה לקרן השתלמות, אלא רק הכחיש, באופן כללי, את זכותה של התובעת לקבלת הסכומים אותם תבעה.

4.         הנתבעת 2 (להלן: "המועצה") הגישה כתב הגנה בלתי מפורט ובו טענה להעדר יריבות בינה לבין התובעת והכחישה, באופן כללי, את כתב התביעה, תוך שטענה, כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בינה לבין התובעת, וכי אין לה ידיעה באשר לפרטים ולסכומים, אותם תבעה התובעת.

5.         למרות שהצדדים לא הגישו בקשות לתיקון כתבי הטענות, הרי במעמד הדיון המוקדם מ-23.2.10, הודה ב"כ המועצה, כי התובעת הועסקה במועצה על בסיס חוזים מיוחדים להעסקת עובדים, בתקופה 1.3.92 ועד 6/00 (עמ' 10, ש' 11 לפרוטוקול).

            הודאה זו של המועצה ניתנה, הגם שבידי המועצה היו הסכמים חתומים, רק לגבי חלק מהתקופה ולא לגבי כל התקופה מ-92 ועד 6/00.  

            ב"כ המתנ"ס הצהיר לפרוטוקול, שאכן מ-7/00 שובצה התובעת לעבודה במתנ"ס כרכזת הנשים, וכי עבדה עבור המתנ"ס, בפועל, עד יום 12.9.04 - יום בו נפגעה במהלך עבודתה, כאשר לאחריו לא שבה לעבודה, למרות תום תקופת אי הכושר.

ב"כ המתנ"ס טען, במעמד הדיון המוקדם, כי לגבי התקופה מ-7/00 ועד תום עבודתה של התובעת, היו המתנ"ס והמועצה מעסיקים במשותף של התובעת.

לאחר שמיעת טענות באי כח הנתבעים, הצהיר גם ב"כ התובעת, כי התובעת עבדה במועצה מ-3/92 ועד 6/00, וכי החל מ-7/00 הוא מסכים שהמדובר במעסיקים ביחד (עיין עמ' 12, ש' 26-27; עמ' 13, ש' 11 - לפרוטוקול).